יאללה קדימה

  • ראשי
  • קדימה היום
  • חדשות
  • הרשמה
  • אימייל אדום

יותר לא אגיע למשחקי בית"ר

29/01/2013  מן העיתונות

ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בטור אמיץ וחשוב שפורסם היום ב- ynet

במשך עשרות שנים אני אוהד את קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים. כמי שנולד ב"שוני", שהיה בעברו בסיס סודי של האצ"ל ובו גרו הוריי עם עוד כמה עשרות זוגות של בית"רים, וכמי שהתחנך בתנועת הנוער של בית"ר, היה ברור כי בית"ר ירושלים תהיה קבוצת הכדורגל המועדפת שלי. שנים ליוויתי את הקבוצה, ובימים קשים של מחסור כספי דאגתי להעביר אליה תומכים שאיפשרו לה להתקיים. אעז לומר כי הסיוע שלי לבית"ר ירושלים ב־25 השנים האחרונות היה אולי נדיב יותר מזה של כל אוהד אחר.

הייתי גאה להיות אוהד הקבוצה. משהו בעממיות השמחה של האוהדים מעורר התלהבות. לבית"ר אוהדים בכל הארץ. יש הסבורים כי אוהדי הקבוצה רבים יותר מאוהדי יתר קבוצות הכדורגל בארץ.

רבים מעסקני הכדורגל מציינים תמיד כי אלפי הצופים המלווים את הקבוצה לכל משחקיה ברחבי הארץ מוסיפים נופך חיוני לאווירת התחרות, שהיא נשמת אפו של הספורט. בכל מקום שבו משחקת בית"ר ירושלים האצטדיון כמעט תמיד מלא, ויש הרגשה שאתה נמצא בעיצומו של אירוע סוער, מרגש, מלא עניין.

כל אלה אינם יכולים לשמש תירוץ או לחפות על חבורת הגזענים הרוצה בית"ר טהורה. טהורה – פירושו ללא מוסלמים או ערבים, שלמעלה ממיליון מהם אזרחי מדינת ישראל.

אחד הימים היפים של הספורט הישראלי בעשור האחרון היה הזכייה של קבוצת הכדורגל בני סכנין בגביע המדינה. התרגשתי אז מאוד. שחקנים יהודים וערבים רוקדים עם דגל מדינת ישראל, גאים על זכייתם בגביע המדינה.

האווירה במגרשי הכדורגל בארץ איננה מעודדת ביותר. התחרות מזמן איננה ספורטיבית. זוהי בדרך כלל תחרות מי מבין הצופים מקלל בעסיסיות גדולה יותר את זולתו, אוהד הקבוצה היריבה. חפצים נזרקים מיציע ליציע והרגשה של אלימות היא חלק בלתי נפרד מהאווירה באצטדיון.

כל אלה, רעים ככל שיהיו, אינם מגיעים לדרגת המיאוס שעוררו בי השלטים של אוהדי בית"ר ביום שבת האחרון. זו הייתה הירידה לדרגה התחתונה ביותר של תמיכה בקבוצה. כלל לא חשוב אם מניפי הכרזות ידעו מה המשמעויות הרחבות יותר של הביטוי "בית"ר טהורה" והקשר לביטויים הנוראים שבהם השתמשו שונאי ישראל והאנטישמים למיניהם. עצם השימוש בביטוי הזה משקף שנאה, בוז ודחייה, חוסר סובלנות וקנאות מהסוג החשוך והבזוי ביותר.

אינני מתכוון לנסות לסייג או להפריד את הקבוצה האלימה הזו מיתר אוהדי בית"ר. גם אינני רוצה לחזור כאן על הביטויים השחוקים שצדקנים מקצועיים משתמשים בהם באירועים כאלה, ולהזכיר שהערבים הם חלק ממדינת ישראל ואזרחים שווי זכויות. זה לא רלוונטי וזה נשמע רע. גם אם אינם אזרחי המדינה, וגם אם אינם חלק מאיתנו, גילויי הגזענות הם שפלות שאין הדעת יכולה לסבול אותה; בלי קשר לעובדה החשובה כשלעצמה שאנו חיים עם ערבים,

מכבדים את מורשתם ואת דתם והם רצויים בכל מקום, כולל ביציעי אצטדיון טדי ועל המגרש, במדי הקבוצה שהאמנתי שאני אוהד.

בסוף זה העניין של כולנו. או שאנחנו מסלקים את חבורת הגזענים הזו מהמגרש שלנו ומנתקים אותה מהקבוצה, או שכולנו כמוהם.

עד אז אני לא אבוא למגרש. למעלה מ־40 שנה שאני מלווה את הקבוצה הזו באהבה והתרגשות. אני אוהד ספורט וכדורגל במיוחד, והביקור במשחקים היה תמיד חלק מסדר היום האישי שלי וגרם לי סיפוק רב. גם כשבית"ר הפסידה. אף פעם זה לא היה חלק מסדר היום הפוליטי שלי, וגם דברים אלה אינם חלק מאיזו חובה ציבורית שמוטלת עליי. פשוט נמאס לי להיות מזוהה עם גסות הרוח החשוכה של אנשים אלה שאינם, שלא היו ושלא יהיו שייכים למה שבית"ר צריכה לסמל בספורט ובחברה הישראלית.

מבזקים

קובלנה על מפלגות ישראל

24/01/2013 מערכת יאללה-קדימה

הדג נחש בביצוע לשיר של מאיר אריאל. הכי עדכני שיכול להיות

 לתצוגה מורחבת