יאללה קדימה

  • ראשי
  • קדימה היום
  • חדשות
  • הרשמה
  • אימייל אדום

ההחלטה להקים את קדימה

11/12/2012  מערכת יאללה-קדימה

הערב הגורלי בחוות השקמים בו התקבלה ההכרעה על הקמת מפלגת קדימה. מתוך ספרו של ציקי אבישר "שרון - חמש שנים קדימה", שער שרון.

ההתלבטות האחרונה

חדר האוכל בחוות השקמים, מוצאי שבת, 19 בנובמבר 2005, השעה 19:30

ראש הממשלה אריאל שרון מכנס את סגל יועציו הקרובים, "פורום החווה", לכאורה כדי להכריע בשאלה המעסיקה אותו ביתר שאת בשבועות האחרונים: אם לפרוש מתנועת הליכוד ולהקים תנועה פוליטית שבמסגרתה ירוץ בבחירות הכלליות. רוב חברי הפורום אינם מודעים לעובדה ששרון כבר קיבל את ההחלטה הדרמטית, ועיקר ההתחבטות הוא בשאלת התזמון.  

שרון מבקש לשמוע את עמדות הנוכחים בנוגע לסיכויי הצלחתה של מפלגה חדשה בראשותו. את דעתו שלו הוא נמנע מלהביע.

שרון ניגש ישר לעניין: "רבותי, כולנו מסכימים שהמצב בלתי נסבל, כן? הרי אי-אפשר להמשיך עם הדבר הזה."

בחדר האוכל שבביתו נוכחים חברי "פורום החווה" המורחב: הבנים עמרי וגלעד שרון, החבר הטוב הפרסומאי ראובן אדלר, מזכיר הממשלה עו"ד ישראל מימון, יועץ התקשורת אסי (אסף) שריב, היועץ המשפטי עו"ד יורם ראב"ד, מנכ"ל משרד ראש הממשלה אילן כהן, ראשי לשכת ראש הממשלה לשעבר עו"ד דב וייסגלס ואורי שני, האסטרטגים אייל ארד וליאור חורב, היועץ הפוליטי ארז חלפון, הסוקר קלמן גייר והעוזר האישי ליאור שילת. 

באופן חריג מזמין שרון גם את שרת המשפטים ציפי לבני, אף שלא הייתה חברה ב"פורום החווה". היא הפוליטיקאית היחידה המשתתפת בשלב האינטימי והמכריע של הדיון בשאלת ההתפלגות ממפלגת הליכוד.

"יש משמעות לנסיעה לחוות השקמים," נזכר יורם ראב"ד. "לזמן הנסיעה, לנופי הארץ. אתה עם עצמך ואתה יכול לחשוב בבהירות. היעד הסופי שלך הוא חווה ענקית של ארבעת אלפים דונם. הבית הוא חלק מהחווה. עדר הכבשים נמצא ליד הבית אבל אתה לא שומע אותם. הבית פשוט מאוד, לא משרה הדר או פאר. כשאני חושב על זה – הוא די דומה לבתים של חקלאים דרום אמריקנים ותיקים. עץ כבד, פריטי אמנות – בעיקר ציורים. יש בחדר האוכל תמונה יפה של אורי ליפשיץ, חבר קרוב של אריק מהצבא."

שרון פגש לראשונה את עו"ד ראב"ד בשלהי שנת 2000 בעקבות המלצת בניו. הוא שימש עורך דינו ויועצו המשפטי בנושאים משפחתיים ופרטיים. בשלהי שנת 2004 מינה אותו שרון לעמוד בראש צוות המשא ומתן הקואליציוני שאִפשר את הקמת קואליציית ביצוע ההתנתקות. ראב"ד הוא אחד המצטרפים הטריים ל"פורום החווה", שהתגבש במהלך שנות השמונים של המאה העשרים והרכבו השתנה מעת לעת.

"על אף רמת האמון הגבוהה שרחשו שרון ובניו כלפי חברי 'פורום החווה', הם חששו מפני הדלפה מוקדמת," מסביר אורי שני, "וחמור מכך – שמישהו יוכל לייחס להם אמירה כלשהי ואז הרעיון לא יבשיל כדי מציאות."

שני מלווה את שרון מקרוב מסוף שנות השמונים של המאה העשרים ויחסיהם ידעו עליות ומורדות. במיוחד זכור שני כמי שהשתיק את המיקרופון של ראש הממשלה יצחק שמיר בוועידת הליכוד של יום 12 בפברואר 1990, אז שאג שרון: "מי בעד חיסול הטרור?"

ראובן אדלר, יורם ראב"ד, ישראל מימון וציפי לבני הובילו את הציר המצדד במהלך הפרישה. בניגוד לעמיתיהם ב"פורום החווה" הם הקדימו לגבש את עמדתם זו כבר בשלב הדיונים המוקדמים שהחלו לפני כמה חודשים.

היועץ הפוליטי ארז חלפון, אשר רק שלושה שבועות קודם לכן עוד התנגד נחרצות לכל דיבור על פרישה, שינה בהדרגה את עמדתו והערב כבר נכון למהלך: "המחירים שנידרש להם כדי לנקות את הליכוד מבפנים גבוהים מדי. העם רוצה שינוי."

לעומתו, האסטרטג אייל ארד נמנה מלכתחילה עם מתנגדי הפרישה, וכאשר מגיע תורו לדבר הוא יוצא במתקפה: "רבותי, חוץ מאריק אני היחיד שעשה את המהלך הזה בעבר, עם מפלגת המרכז בראשות איציק מרדכי, ונכשלנו. מה שגילינו שם זה שלהיפטר מהמפלגה זה כמו לדרוך על מה שכלב השאיר. אתה הולך וזה בא איתך. כל האינטריגות עוד יבואו. היום הכול נראה טוב. הסקרים נראים טובים, כולם חדורי התלהבות. יש לנו מנהיגות, אנחנו בעמדת ראש הממשלה ויש לנו הכלים הפוליטיים. אבל אז, רבותי, הסקרים נופלים ודברים מתחילים להשתבש. אוסף האנשים שנאסוף, הרי שום דבר לא מחבר אותם חוץ מאמביציה אישית. אז נכון, ישנו הגרעין הקשה שזה אנחנו, וזה בסדר, אבל תחשבו על המעגלים שמסביב לנו. מי מספר אחת? ומי מספר שתיים? ואין שום מנגנון שמלכד אותם. כל ההחלטות מוטלות על איש אחד. כל האינטריגות עליו, כל המניפולציות עליו. מה קורה בשעת משבר? פתאום מגלים שהאנשים שקוששנו מתקשים לעבוד יחד במשבר הראשון. אז מתחילה גם אווירת הנכאים והסקרים ממשיכים לרדת. מה ישמור אז את המסגרת ביחד? כשיש מפלגה אז המפלגה כבר תנצח..."

 

ארד, מי שאחראי יותר מכול ליחסי הציבור של "פורום החווה" במתכונת שנות האלפיים, מאמין באמת ובתמים כי שרון טרם קיבל החלטה.

"שטויות, מרכז הליכוד מירר וימרר לו את החיים," מתפרץ אדלר. וייסגלס מהנהן בחיוב אבל לא מוציא הגה. ארד נרגש, יורה בחזרה: "רבותי, אילו טיעונים יש לכם? שלא נצליח לעצב את כל רשימת הליכוד הבאה לכנסת?! נכון, אין מאה אחוז, אבל הוכחנו שאנחנו יכולים לנצח במרכז הליכוד בשישים אחוז. מה קרה לכם?! אנחנו יותר מתוחכמים מהם. ניצחנו אותם תמיד כשרצינו. את המטרה הכי חשובה השגנו, וזאת ההתנתקות. כל מה שהיה כאן בחמש השנים האחרונות רק מוכיח שכאשר יש ראש ממשלה שהוא באמת ראש ממשלה ושהוא יודע מה הוא רוצה והוא נחוש להוביל לשם – אז הוא מצליח."

ארד פונה לראש הממשלה בשמו הפרטי: "הרעיון כאילו הם ישתקו אותך, אריק, ולא ייתנו לך לפעול, הוא פשוט רעיון לא נכון. עובדה שהם ניסו לשתק אותך ולא הצליחו. הם מצליחים לשתק ראשי ממשלה חלשים אבל אתה יכול לפרוץ קדימה. יש לנו תוכניות אדירות! השלמנו את המאבק בטרור! ביססנו את מעמדה המדיני של ישראל בעולם! ביססנו מחדש את מעמדו של משרד ראש הממשלה כמשרד שיכול לעשות דברים גדולים. ועכשיו על מה אנחנו הולכים לבזבז את כל הקרדיט הזה?! על מהלכים פוליטיים?!"

בעוד רגע ישתנה שוב כיוונה של המטוטלת הדמיונית. הסוקר קלמן גייר מדבר: "על פי הסקרים שערכתי מפלגת שרון עשויה לקבל בין ארבעים לחמישים מנדטים." ממצא מעודד נוסף אשר עולה מן הסקרים: "חלקים גדולים מהציבור הימני הביעו את אמונם בתהליך המדיני מול הפלסטינים ובנכונות לוויתורים ובלבד שאריאל שרון הוא שמוביל את התהליך."

ציפי לבני מבהירה: "מפלגה בראשותך תוכל לפתור שתי בעיות משמעותיות ויסודיות שנפש הציבור נקעה מהן. הראשונה, קידום תהליך מדיני. אתה המנהיג היחיד שיכול להוביל תהליך מדיני כי אתה נתפס בציבור גם כנץ. השנייה, נשתחרר מכבלי מרכזי המפלגות המסואבים. אתה היחיד שמסוגל לעשות את זה."

אורי שני מהנהן: "אריק, אם אתה הולך היום ברחוב, מוציא אקדח ויורה במישהו, הציבור יגיד שלא הייתה ברירה." כולם צוחקים.

אדלר חוזר על הערכותיו: "חבר'ה, תרשמו. חמישים מנדטים."

סבב ההערכות תם. ללא הפסקה מתחיל דיון במשמעויות הארגוניות והפיננסיות של הקמת מפלגה חדשה בישראל.

"אם יוחלט על הקמת מפלגה חדשה, לא נוכל להישען על תרומות. זה רק יעשה לנו צרות וגם ככה יהיה לנו קשה עם לוחות הזמנים," פותח עו"ד יורם ראב"ד, שהופקד עם ישראל מימון על הטיפול בנושא. ראב"ד משרטט בפני הנוכחים את מה שכבר לובן בשיחות סגורות בשבועות האחרונים: "דרך המלך למימון הקמת המפלגה החדשה ולמימון קמפיין הבחירות שיבוא בעקבותיה היא בהצטרפות שליש מחברי סיעת הליכוד למפלגה החדשה. החזר מימון מערכת הבחירות נעשה על פי מספר המנדטים שלהם מפלגה זוכה לאחר הבחירות, אך מפלגה קיימת זכאית למקדמה על חשבון כספי מימון מפלגות בהתאם לנציגיה בכנסת היוצאת ולדקות שידור מוגדלות בתעמולת הבחירות לכנסת. על פי החוק, גם סיעת פורשים המהווה לפחות שליש מסיעה קיימת נהנית מהזכויות האלו."

לאור חשיבותן הגדולה של ההטבות, במיוחד למפלגה חדשה ללא כל תשתית ארגונית קיימת, ברור לכל הנוכחים כי על שרון לגייס לפחות ארבעה-עשר חברי כנסת מתוך ארבעים חברי סיעת הליכוד (לאחר שישראל בעלייה התמזגה לתוכה), בטרם יודיע על פרישה מהליכוד.

"יש לנו שמונה בטוחים," אומר מזכיר הממשלה מימון. מאז חודש ספטמבר העבירו בינם לבין עצמם עמרי שרון, ישראל מימון ויורם ראב"ד רשימות שמיות של חברי כנסת שנחשבו "בטוחים", כאלה שישמרו סוד ואין ספק כי יצטרפו לשרון בכל מהלך שיבחר. כמעט כל השמונה שמעו מראש הממשלה לפחות בהזדמנות אחת בחודש האחרון את המשפט: "אם אלך, תלך?" ובן השיח השיב בשאלה: "אריק, לאן תלך?" ואריק: "באשר אלך, תלך?" הריטואל הזה הסתיים תמיד בחיוך, בהנהון או בשניהם.

מימון ממלמל את השמות: "אהוד אולמרט, ציפי לבני, מאיר שטרית, רוני בר-און, זאב בוים, אברהם הירשזון, אלי אפללו, מג'לי והבה." עם שרון ובנו, שאף הוא ח"כ, יידרש גיוסם של ארבעה חברי סיעה נוספים. לא היה צורך ולא רצון ביותר מכך.

שרון ואנשיו נמנעו עד לאותו היום מגיבוש קבוצה של ארבעה-עשר חברים, מפאת החשש שמא מישהו מחברי הכנסת המחוזרים יפעל לסיכול היוזמה בטרם תצא לפועל ובכך ייסתם הגולל על המהלך כולו. לכן נקבע כי מרגע שתתקבל החלטה ועוד לפני שתצא הודעה לתקשורת, יש להקדים ולזמן את כל חברי הסיעה הפוטנציאלים לשיחת סגירה ולחתימה על טופסי התפלגות מסיעת הליכוד.

שרון ויועציו מכוונים להתפלגות של שליש מחברי הסיעה בלבד, ואילו את יתר המקומות ברשימת המפלגה החדשה לכנסת הם מבקשים לאייש בפנים חדשות משדות האקדמיה, העסקים והמנהל הציבורי. "כמה שפחות פוליטיקאים מהדור הישן כך ייטב," ראב"ד מסכם את הדברים.

הבן עמרי עוזב את חדר האוכל לכמה דקות, כדי להתקשר לח"כ מג'לי והבה שנמצא במרוקו במסגרת כינוס ארגון מדינות אגן הים התיכון – היורומד – מתוקף תפקידו כסגן יושב ראש הוועדה המדינית.

"אבא דיבר איתך?" שואל שרון הבן. ח"כ והבה משיב בחיוב ומוסיף: "אני אמרתי לו שאני מצטרף אבל יש לי בעיה עם 'הנדוניה'." "הנדוניה" היא שם קוד לח"כ דניאל בן-לולו ששהה עם ח"כ והבה במרוקו ושרון ביקש לפעול לצרפו לקבוצת הפורשים. "מתי אתה חוזר?" שואל שרון הבן ומג'לי מעדכן כי ינחת בישראל רק ביום שלישי. "כשנצא לדרך נשלח לך טופסי הצטרפות בפקס. תחתום עליהם ותחזיר לנו."

חלקו האחרון של הדיון סובב סביב שמות אפשריים למפלגה החדשה. "השמות לא מעניינים אותי. מה שתחליטו מקובל עלי," שרון פונה לאדלר ומותיר בידיו את המנדט לקבוע.

זאת לא הפעם הראשונה שהפורום עוסק בנושא הזה. כמה ימים קודם לכן, בפגישה שנערכה במשרד ראש הממשלה בקריה בתל אביב, הציג אדלר כמה שמות ומשתתפי הפגישה אף ערכו הצבעה ספונטנית ובלתי מחייבת.

שני השמות שהגיעו לקו הגמר היו "קדימה" שהגה אורי לברון, איש הקריאייטיב ממשרדו של אדלר, ו"אחריות לאומית". השם האחרון היה אהוד מאוד על אדלר וגם זכה לציונים הגבוהים ביותר בבדיקות שערך הסוקר גייר בקרב קבוצת המיקוד שלו. מתחרים נוספים בבורסת השמות היה מָלַ"ל – ראשי התיבות של "מפלגה לאומית ליברלית", אבל השם נזנח מכיוון שלא רצו שיקושר עם כפר מל"ל. שם נוסף שנבחן היה "קֶדְמָה".

בשעה עשר בערב ראש הממשלה מסכם את הדיון: "כולנו מבינים שיש פה בעיה. אם אפשר בכלל לעשות משהו. אני מאמין שאפשר להיבחר שוב, אבל מה אז? להיות שוב שבוי של ה'מבינה בביטחון'?" (שרון מתכוון לח"כ גילה גמליאל, שהתריסה לעברו באחת מישיבות הסיעה: "מה אתה מבין בביטחון.") "או של ההוא שמופיע כאן בכל ערב עם את חפירה ורוצה להזיז את הקברים? גלעד מתצפת פה בכל ערב." (שרון מתכוון לח"כ איוב קרא, שקרא להזיז את קברה של רעייתו של שרון, לילי, מחוות השקמים.) הנוכחים צוחקים בקול רם ושרון ממשיך: "או של הגיאולוג שיגיד לנו מה לעשות?" (שרון הדביק את הכינוי הזה לח"כ אהוד יתום, שהתפרסם לראשונה בפרשת קו 300 לאחר שנודע כי הרג את המחבלים באבנים.) שרון חותם: "בכל מקרה, חברים, מחר אני אחליט," ולא מוסיף.

אדלר מגניב משפט לסיום: "אריק, תשתחרר מהגמדים. לך בכוחך והושע את עם ישראל!"

שרון קם בכבדות מכיסאו, שומר על ארשת פנים חתומה.

התחושות בקרב חברי "פורום החווה" סותרות. חלקם חושבים כי החליט לפרוש, חלקם מעריכים כי הוא נסוג.

אייל ארד יוצא מהדיון מבולבל וחושב כי לא היה יכול לבנות "נאום נגד" טוב יותר. הוא פונה לעמרי ושואל אותו: "אז איזה נאום יש להכין למחר לראש הממשלה?!" עמרי משיב: "אדבר איתך בבוקר."

המשתתפים יוצאים מחוות השקמים ונוסעים איש-איש לדרכו. אדלר ועו"ד ראב"ד נוסעים יחד לכיוון תל אביב. "הוא רוצה ללכת על זה אבל הוא פשוט רדוף חששות," אומר אדלר. "רדוף ממה?" שואל ראב"ד, ואדלר משיב: "מה שמעכב אותו זה רק המחשבות על פסאדת שלומציון."

ב-1977, לאחר שסיים את תפקידו כיועץ לראש הממשלה יצחק רבין, הקים שרון את מפלגת שלומציון, שבראשה עמד ובמסגרתה התמודד בבחירות הכלליות לכנסת התשיעית. המפלגה זכתה בשני מנדטים בלבד והתמזגה עם הליכוד מייד לאחר הבחירות. שרון מונה אז לשר החקלאות בממשלתו הראשונה של מנחם בגין.

בעוד השניים עושים את דרכם צפונה, מצלצל הטלפון ברכבו של אדלר. ראש הממשלה על הקו: "ובכן, מה אתה אומר?" אדלר יודע שזהו חלון זמנים קריטי וצר שבו ראש הממשלה מבקש לתזמן את הודעת הפרישה מהליכוד. הוא חוזר באריכות על עמדתו החיובית בעד הקמת המפלגה החדשה ומשתדל לטעת בשרון ביטחון בסיכויי הצלחת המהלך. שרון אינו מפריע לאדלר בדיבורו הארוך והמנומק. אחרי מות רעיית שרון, לילי, אדלר והבנים, עמרי וגלעד, מנסים למלא את החסך.

שיחת הטלפון מסתיימת. "תהום פעורה בין מעמדו של שרון אז בשלומציון ובין מה שקורה היום," ראב"ד ממשיך מהמקום שהפסיק. "נכון, ולמרות זאת זה עדיין מה שתוקע אותו," אדלר משיב. ראב"ד מציע ניתוח חלופי: "יש משהו נוסף. עד היום מפלגות המרכז שרצו להפוך למפלגות שלטון הצליחו בשיאן להגיע רק למעמד של מפלגת לשון מאזניים המסייעת למפלגה הגדולה להרכיב את הממשלה. זה הימור על החיים הפוליטיים שלו." "כן, אבל זה הימור בטוח," אדלר מסכם.

  • אז לאריק לא היה דרך כשרצה להקים את קדימה?
    אלון יראל(11/12/2012)
    סגור X כשרוצים להקים מפלגה, רוצים לממש איזה דרך. כל הדיבורים פה חסרים מימד אחד, "הדרך של אריק". הרבה הערכות לא נכונות בספר של ציקי, ואני אומר זאת מתןך ידיעה ברורה, וגם יכול להוכיח את דבריי. אריק מעולם לא דיבר או חשב על הרוב היהודי בתחומי מדינת ישראל לפני 2005. ופתאום זה הפך להיות נושא מרכזי ככה במפתיע בהקמת מפלגה? התשובה ברורה- לאריק היה דרך שרצה לממש בהקמת מפלגה, והיא "הצורך להבטיח את הרוב היהודי במדינת ישראל באופן פעיל ונחוש" על ידי הפרדה מלאה בין העמים. הצורך להקים מפלגה נולד יחד עם הצורך להבטיח את הרוב היהודי במדינת ישראל, ממש בזמן שהזמנתי את אריק להקים את המפלגה שיזמתי. צרוף המקרים גם מדהים שבמכתב ההזמנה לאריק כתבתי "זאת מפלגה שתצעיד את המדינה צעד קדימה" כאשר יש יותר מידי אנשים שלא דוברים אמת או שמסלפים אותה במתכוון או שלא במתכוון, האמינות של המפלגה נופלת לבור עמוק, ממנו קשה לציבור להאמין למפלגה. כאשר המפלגה תודה על האמת בכל המישורים, גם כאשר יש צעד טוב של יריב, יעלה מפלס האמינות של המפלגה. נכון להיום, אני לא חש שמפלס האמינות במפלגה זז בכלל.

מבזקים

קובלנה על מפלגות ישראל

24/01/2013 מערכת יאללה-קדימה

הדג נחש בביצוע לשיר של מאיר אריאל. הכי עדכני שיכול להיות

 לתצוגה מורחבת