יאללה קדימה

  • ראשי
  • קדימה היום
  • חדשות
  • הרשמה
  • אימייל אדום

שלטון הפחד : המדינה תובעת את הקדימאי מיכאל אזולאי

26/01/2012  מערכת יאללה-קדימה

תכירו את מיכאל אזולאי, מהנדס בניין בן 62, אב לשלושה, סב לשלושה. אם הייתם חותכים את האוכלוסייה יהישראלית בול באמצע, הייתם חותכים את מיכאל לשני חלקים שווים – חוץ אולי מזה שיש לו קורות חיים טיפה יותר מרשימות מאשר לישראל ישראלי הממוצע – הוא הצליח מאד בשוק הפרטי, כיהן כסגן ראש העיר אופקים, ופעמיים כמהנדס העיר. הוא חבר מפלגת קדימה, שלושת ילדיו שירתו בקרבי, (“גם הבת?", אני שואל - “בעיקר הבת!” הוא עונה, “שירתה במג"ב בעזה. החמיצה את פיגוע חמור התופת בחצי שעה")

אז מה עשה מר אזולאי שהגיע לו לפתוח את 2012 עם כתב אישום, ועוד על הסעיף האזוטרי של "העלבת עובד ציבור"? האם הוא גידף פקח שרשם לו דו"ח? האם הוא שלח מכתב רצוף נאצות לדמות ציבורית? האם התייחס בפומבי למקצוע אמו של תופס הכלבים העירוני?


לא. אזולאי מואשם בידי משטרת ישראל בסעיף "העלבת עובד ציבור" (סעיף 288 לחוק העונשין, עבירה שדינה מאסר שישה חודשים) בגין כתבה שפרסם לפני שלוש שנים באתר סקופ (כיום "יופוסט" במתכונת ובבעלות אחרת) ובה תקף את תא"ל במיל', סגן ראש מפא"ת (מנהלת פיתוח אמצעי לחימה) יעקב נגל.

בכתבה האשים אזולאי את נגל כי הוא זה שאחראי לסבל שעוברת ישראל במהלך אותו זמן, ימי מבצע עופרת יצוקה, וזאת בשל השתתפותו הפעילה של נגל בקבלת ההחלטה לגנוז את פיתוח תותח הלייזר ולהתמקד אך ורק בפיתוח סוללת כיפת ברזל.

חשוב להבהיר: אזולאי אינו נתבע על הוצאת דיבה. למעשה, במאמרו נשוא כתב התביעה, מזמין אזולאי את נכגל לתבוע אותו תביעת דיבה – למשל בנושא אותם מניעים זרים, או עצם המעשים, אותם מגבה אזולאי בשפע מרשים של עובדות, נתונים, פרוטוקולי ישיבות ושאר ראיות שקשה לערער על מהימנותן.עוד חשוב להבהיר, כי אזולאי כתב את הדברים בינואר 2009. הוועדה אליה התייחס פעלה בתחילת 2007. איש אינו יכול לטעון – לא נגל, לא משרד הביטחון מעסיקו ולא יחידת להב 433, שהגישה את כתב האישום, – שבדבריו הטה את עבודת הוועדה.

כל המעשה שביצע אזולאי, ושבגינו הוא נתבע לדין פלילי משל היה עבריין, היה בדיעבד. מדובר בהמשך ישיר למגמת חקיקות ההשתקה למיניהן המתרגשות עלינו לאחרונה, כמובן, אולם מדובר למעשה בהמשך של מגמה משלימה לחקיקה זו – הוכחה כי את הרדיפה ממנה יראים מתנגדי אותן חקיקות, ניתן להוציא לפועל גם באמצעות פרשנות יצירתית לחוקים קיימים. זה כבר קרה בעבר. כותב שורות אלה ובלוגרים אחרים כבר נתבעו על סעיפי אישום כמו “איומים” ו”הסתה” בגין דברים שכתבו בבלוגים. אולם עד כה היה מדובר בבלוגרים שמאלניים מאד, חריפים מאד, בעלי דעות שונות מאד מאלה של רוב אזרחי ישראל. סתימת פיות לשוליים הפוליטיים באמצעות החוק הפלילי היא אמנם שלב מתקדם בהתפוררותו של שלטון חוק, אבל אם יכולה המדינה לתבוע סבא בן 62 מאשדוד, מהנדס בניין, אב ללוחמים קרביים, אמצע הדרך בדעותיו על מאמר דעה שכזה, מדובר בסתימת פיות שאת גבולותיה קשה בכלל לדמיין.



מדאיגה העובדה שכתב התביעה לא נזרק מבית המשפט עוד בטרם נדרש מר אזולאי לבטל מזמנו בהתגוננות בבית משפט. הפיכת מאמרי דעה באינטרנט לעניין פלילי תוך שימוש באלה של השלטון המגונן על כבודו מעטה דווקא חרפה על רשויות החוק. ראוי שבית משפט, אם כבר יידרש לבטל גם הוא מזמנו על כתב התביעה הסהרורי הזה, יביע דעתו במלים נחרצות על אנשי התביעה המשטרתית ששיקול דעתם הוביל אותם לתעות כה הרחק מכל התנהלות הגיונית.



הבחירה בסעיף פלילי של העלבת עובד ציבור, בניגוד לתביעה אזרחית בהוצאת דיבה, אינה מקרית וחשוב להבין זאת. כנאשם ב"העלבת עובד ציבור", מיכאל אזולאי אינו יכול כלל לדון בתוכן המאמר נשוא כתב התביעה. השופט יכול לומר לו, ולהערכת הח"מ יאמר לו, שהוא "לא יניח להפוך את המשפט לקרקס פוליטי". נושא הדיון בעצם יהיה אם מר נגל נעלב נורא, ואם העלבון הזה קשור לעבודתו כעובד ציבור. מכיוון שהתשובה לשאלה השנייה היא כן והתשובה לראשונה תלויה אך ורק במר נגל עצמו – אחד משני עדי התביעה היחידים – נקל לשער מה תהיה התשובה לשאלה הראשונה.

עדיין יש שופטים ליברלים במערכת. אזולאי עשוי ליפול בטעות על שופט שאשכרה יאמר למשטרה שמר נגל אולי נעלב נורא, אבל הדברים נכתבו שנתיים אחרי אותה עבודה ציבורית, ושאותה עבודה ציבורית היתה בנושא בעל חשיבות רבה למדינת ישראל שזכותו של כל אזרח לדון בה באופן פרטי או פומבי. כל שופט ראוי – אם ישראל היא עדיין מדינה דמוקרטית – יגיד לעד התביעה הראשי, המתלונן יעקב נגל, שהתואר "עובד ציבור" אינו מקנה לאדם חסינות מביקורת. שזכותו של אזרח לומר לעובד ציבור, שנתיים אחרי שזה האחרון קיבל החלטה הממשיכה להשפיע על חיי אדם, שהחלטתו היתה שגויה. זכותו של אזרח גם לטעון שהחלטתו של עובד ציבור היתה לא ראויה. אם מדובר בדיבה, אפשר לתבוע על כך.

אין חולק שמיכאל אזולאי (גילוי נאות מלא על היכרותי בת חמש השנים איתו בעוד כמה פסקאות) אמר על נגל במאמרו מלים קשות. הוא אמר מלים קשות גם על אחרים במאות המאמרים שכתב בנושא. אזולאי מוכר בחוגים פוליטיים בדרום ובחוגי חדשות כמשוגע לנושא ההגנה נגד רקטות, ולמחלוקת הגדולה בין מערכת הלייזר "נאוטילוס" למערכת כיפת הברזל מתוצרת רפא"ל. אזולאי סבור, כפי שציינתי בתחילת הכתבה, שההחלטה לזנוח את ההקשעה המשותפת עם האמריקאים בפיתוח מערכת הלייזר והתאמתה לצרכי ישראל – זאת לצד כיפת הברזל ולא במקומה – היתה לא רק שגויה והרת אסון, אלא תולדה של הליכים בלתי תקינים בעליל ושבעצם הוחלט מראש לקדם את כיפת ברזל בלבד וזאת ללא קשר ליעילות שלה בגזרת עזה או בכל גזרה ישראלית אפשרית אחרת.

לסיכום, הרשעה בתיק הזה פירושה שכל ביקורת עניינית על מעשיו של כל פקיד באשר הוא עלולה להוביל להרשעה פלילית ומאסר בפועל, או במקרה שהמערכת "הולכת לקראתך", שישה חודשי עבודות שירות. אבל אפילו נאמר יצאת זכאי – עצם הידיעה שמתיחת ביקורת עלולה להוביל לצעדים פליליים די בה כדי להטיל צינת שיתוק בכל דיון ציבורי במעשי השלטון.

מדי יום בישראל, ברחוב, באינטרנט ובכנסת ישראל, מאשימים אנשים זה את זה כי העמדות שתמכו בהן הובילו לאסון למדינה. מאשימים את נערי האוצר שהם מפקירים את העניין למות. מאשימים חברי כנסת ודיפלומטים ב"פשעי אוסלו" ומניחים לפתחם את כל הרוגי הפיגועים לפני ואחרי אותו פשע נורא. מאשימים את החרדים שהם טפילים וחרדים ספציפיים שהם מעודדים טפילות… ובכל זאת מעולם לא נשמע שמדינת ישראל תסתום פיות בצורה כה תמוהה. מקרה מוכר אחד שאירע לאחרונה של הרשעה בהעלבת עובד ציבור עסק באדם מחדרה שתלה כרזה מול תחנת משטרה ובה האשים חוקר משטרה בסגירת תיק כביכול לעבריין (בעל ריבו של הנאשם, עמו גם החליף מהלומות ותלונות הדדיות על תקיפה). ההבדל הבולט הוא שכתבה בבלוג או באתר חדשות אינה כרזה מול מקום עבודתו של המתלונן, וכי במקרה שלפנינו אין כל תלונה על התנהלותו של אזולאי כלפי המתלונן או בכלל פרט לאותן מלים כתובות.

עכשיו, לסיפור הזה יש גם רקע. כאמור, אזולאי עוסק בנושא המיגון נגד ירי הרקטות (ירי תלול מסלול או ירי טק"ק בשפה מקצועית) באופן אינטנסיבי. הוא כתב מאות מאמרי דעה בנושא ואף היה שותף לחשיפות חדשותיות בנושא המחלוקת בין מצדדי הלייזר (פלוס כיפת ברזל לאותם תנאים נדירים יחסית בהם הלייזר אינו יעיל) לבין מצדדי כיפת הברזל (באופן בלעדי). בצוותא עם כותב שורות אלה חשף אזולאי כי רוני דניאל וחדשות ערוץ 2 שיתפו פעולה עם גורמים במשרד הביטחון ושידרו ידיעה שלא היה לה שחר, בדבר ניסוי שנערך כביכול ובו כביכול השיג תותח הלייזר תוצאות מאכזבות. הבעיה עם הדיווח היתה שכל ניסוי לא נערך. מעולם. בכלל. לא שהיה ניסוי אבל הוא עסק במשהו אחר, או שהתוצאות היו קצת או הרבה טובות מכפי שדווח. כמו הסיפורים על השדרן שאיחד להגיע לאיצטדיון ושידר משחק מדומה מחדר המלון, רק כדי ללמוד מאוחר יותר שהמשחק האמיתי בוטל, כך שיחק ערוץ 2 לידי תככנים במשרד הביטחון ושידר ידיעה כוזבת מתחילתה עד סופה. כל התנצלות לא הושמעה.

מיכאל אזולאי כאמור כתב עוד דברים רבים בנושא תותח הלייזר וההחלטה לגנוז את פיתוחו. כסגן עורך ועורך האתר “סקופ” (לימים “יופוסט”) ערכתי והעליתי לאוויר לא מעט מהם, ולכבוד ועונג היה לי. והוא לא היחיד. ראובן פדהצור וגם יוסי מלמן מ"הארץ" מדברים על "פרשה עגומה ורצופת הטעיות, שקרים, הסתרת האמת מקובעי המדיניות, הבטחות חסרות בסיס לתושבי שדרות" ועל "זריית חול בעיני הציבור"; יעל ארצי מ"חדשות מחלקה ראשונה" מחרה-מחזיקה אחריהם; מבקר המדינה אף הוא מדבר על ליקויים חמורים בכל הפרשה ובין השאר מבהיר (עיקרי הממצאים) כי לרפא"ל נמסרה הזמנה לרכישת מערכות "כיפת ברזל" עוד לפני שהוועדה ההיא, בראשות תא"ל במיל' נגל, זו שכביכול הכריעה בעד כיפת ברזל ונגד תותח הלייזר, בכלל החלה את עבודתה. במלים אחרות, כל קיומה של אותה ועדה היה בלוף אחד גדול ומשחק מכור מתחילתו.



רבות גם נכתב על ההטעיה הבסיסית שביסוד פיתוחה של מערכת כיפת ברזל – עם כל הכבוד להישגיה הטכנולוגיים והצלחתה החלקית בלבד בשטח. כיפת ברזל פותחה באמצעות תקציב שאושר בכנסת ובממשלה לפיתוח אמצעי שיגן על ישובי עוטף עזה, ובראשם העיר למודת הסבל שדרות. אולם מפתחי כיפת ברזל ידעו, ידוע היטב ומהרגע הראשון, שהמערכת שלהם, עם כל יעילותה (שוב, החלקית) בטווחים אחרים, אינה מסוגלת כלל ליירט מטרות הנורות מטווח של פחות מארבעה קילומטר, ולמעשה באופן אפקטיבי מדובר בטווח של 15 קילומטר. אלה עובדות. כיפת ברזל אינה מוצבת בשדרות ואינה מכוונת להגן על שדרות, כי אם על ישובי קו המעטפת השני והשלישי של עזה – אשקלון, אשדוד, באר שבע והמתקנים הרגישים שבכל אחת מהערים הללו (בית חולים אזורי, נמל, מתקנים צבאיים).

למעשה, יש שיאמרו שכיפת ברזל פותחה בראש ובראשונה כדי להגן על מטרות אסטרטגיות וצבאיות, ולא על אזרחים. האלוף גדי אייזנקוט , אז אלוף פיקוד צפון, אמר בהקשר זה כי "שלא תהיה לתושבי ישראל אשליה שמישהו יפתח להם מטריה מעל לראש. המערכות נועדו להגנת בסיסי חיל האוויר, בסיסי חיל הים ובסיסי הגיוס – גם אם זה אומר שבימים הראשונים של המערכה, לא יהיה נוח לאזרחים". וכל זאת במערכת שפותחה בתקציב שנועד ספציפית להגן על אזרחים.

יש לדחות בבוז את הניסיון להלך אימים על אזרח פשוט, עיתונאי אזרחי, אדם מעורב פוליטית ומסור לארצו שמנסה בכל כוחו, למרות תגובות שליליות מרוב הגורמים, לקדם את עמדתו ודעתו, וכל זאת ללא ניבולי פה ומבלי לומר דבר שהוא אינו סבור שיוכל להגן עליו בבית משפט בטענת "אמת דיברתי".

אולם בנקטם בגישה של אישום פלילי, מבקשים נגל הקטנוני ומשטרת ישראל הסמכותנית למנוע מאזולאי מלומר את דברו אפילו בבית המשפט. הכתבה עצמה והטענות שנשטחו בה נגד נגל יימצאו חסרי כל שייכות לשאלה המשפטית העומדת בפני בית הדין הנכבד – אלא אם כן יתברר שכמאמר בגין, עוד יש שופטים, אפילו בבית המשפט השלום בקרית גת. שם ייאלץ מיכאל אזולאי להתייצב באפריל הקרוב ולהסביר שהוא לא מבין מה הוא בעצם עושה בבית משפט – הוא היה סבור לתומו שכאזרח מותר לו להתבטא על מדיניות ועל קובעיה. מעניין יהיה לראות אם הוא צודק או חי בסרט.

מבזקים

קובלנה על מפלגות ישראל

24/01/2013 מערכת יאללה-קדימה

הדג נחש בביצוע לשיר של מאיר אריאל. הכי עדכני שיכול להיות

 לתצוגה מורחבת